באחד הימים האחרונים, המפוס אלופסון סיים שבוע עבודה בן 40 שעות בברגר קינג, והתכונן לערב של סרט ובירה עם חברים. הוא כבר שילם את שכד הדירה וכל חשבונותיו, הפריש חלק משכרו לחיסכון, ונשאר לו גם קצת כסף לבילויים.

הסיבה לכך היא שהוא משתכר סכום שווה ערך ל-20 דולר לשעה – שכר היסוד לעובדי מזון מהיר ברחבי דנמרק, וכמעט פי 2.5 ממה שמשתכרים מרבית עובדי המזון המהיר בארה"ב. "אפשר להשתכר יפה כאן מעבודה בתחום המזון המהיר", אומר אלופסון, בן 24. "לא צריך להיאבק רק כדי לשרוד את החודש".

כשהם רואים עובדים כמו אלופסון, פעילי זכויות עובדים, והוגים מהשמאל האמריקאי, מציבים שאלה פרובוקטיבית: אם הרשתות בדנמרק יכולות לשלם 20 דולר לשעה, למה הרשתות בארה"ב לא יכולות לשלם 15 דולר לשעה כפי שדורשים עובדי המזון המהיר?

"אנחנו רואים בדנמרק שאפשר לנהל עסק מזון מהיר רווחי תוך תשלום שכר שכזה לעובדים", אומר ג'ון שמיט, כלכלן במרכז למחקר מדיניות כלכלית (CEPR), מכון מחקר ליברלי בוושינגטון.

כלכלנים אמריקאים וקבוצות עסקיות רבות טוענים כי ההשוואה פגומה מיסודה בשל הבדלים משמעותיים בין דנמרק לארה"ב, בהם יוקר המחיה הגבוה בדנמרק והמסים הגבוהים שם, רשת ביטחון חברתית נדיבה הכוללת ביטוח בריאות ממלכתי ומערכת הסכמי שכר קיבוציים בהם ארגוני העובדים והמעסיקים משתפים פעולה. רשתות המזון המהיר בדנמרק גם פחות רווחיות ממקבילותיהן בארה"ב.

"לנסות להשוות את מנהגי העסקים והעבודה בדנמרק ובארה"ב היא קצת כמו השוואת תפוחים למכוניות", לדברי סטיב קלדרה, נשיא איגוד הזכייניות הבינלאומי (IFA), המקדם זכיינות ורבות מחברות המזון המהיר נמנות עם חברותיו. "דנמרק היא מדינה קטנה", עם יוקר מחיה גבוה בהרבה, לדברי קלדרה. "האיגודים שולטים שם, ומערכת התעסוקה כולה סובבת עובדה זו", הוסיף.

אך כפי שדנמרק מדגימה, חברות הצליחו להתאים עצמן במדינות הדורשות שכר מחיה, וכלכלנים כמו שמיט רואים בה מודל אפשרי.

בדנמרק אין חוק שכר מינימום, אך השכר של אלופסון – 20 דולר לשעה – הוא הנמוך ביותר שמגזר המזון המהיר יכול לשלם, במסגרת ההסכם בין איגוד העובדים הגדול בנמרק, 3F, לבין איגוד המעסיקים הדני הורסטה, בו חברות ברגר קינג, מקדונלד'ס, סטארבקס ורשתות מזון ומלונות אחרות במדינה.

לעומת זאת, השכר במגזר המזון המהיר בארה"ב כה נמוך, עד כי מחצית מעובדי המזון המהיר בארה"ב נסמכים על צורה כלשהי של סיוע ציבורי, לפי מחקר של אוניברסיטת קליפורניה בברקלי. השכר הממוצע של עובדי המזון המהיר בארה"ב הוא 8.9 דולר לשעה.

אנתוני מור משתכר 9 דולרים לשעה כמנהל משמרת בסניף ברגר קינג בקרבת טמפה בפלורידה. הוא עובד לרוב 35 שעות בשבוע ומשתכר 300 דולר בשבוע. "זה ממש לא מספיק", אומר מור, בן 26, המפקח על 10 עובדים. שכר הדירה שלו הוא 600 דולר לחודש, והוא לעתים קרובות מפגר בתשלומי המים והחשמל. כהורה יחיד, הוא מקבל תלושי מזון בסך 164 דולר עבור בנותיו, בנות 5 ושנתיים. "לפעמים אני שואל את עצמי: 'לקנות להן אוכל, או בגדים?'. אם הייתי מרוויח 20 דולר לשעה, הייתי יכול ממש לחיות, במקום לחלום על חיים", הוא אומר. בנותיו של מור זכאיות לביטוח בריאות ממלכתי, מדיקייד, והוא עצמו לא מבוטח, כי אין ביכולתו להרשות לעצמו את ביטוח הבריאות של ברגר קינג. "אני מוותר על הרופא", אמר, והוסיף כי לפעמים הוא הולך לעבודה חולה "כיוון שאני לא יכול לוותר על הכסף".

ברגר קינג סירבה לדון בשכר או בהטבות בטענה כי החלטות אלה מתקבלות על ידי הזכיינים. לדברי החברה, "מסעדותינו מספקות נקודת כניסה לכוח העבודה עבור מיליוני אמריקאים", וכי קרן מקלמור של ברגר קינג מעניקה לעובדים מסויימים סיוע כלכלי במקרי חירום, ומלגות לימודים.

שמיט מודה כי למגזר המזון המהיר יידרש זמן להתאים עצמו לשכר גבוה יותר. "יהיה צורך בשינוי הדרגתי", אמר שמיט. "יצרנו כלכלתה במסלול איטי, ויידרש זמן לצבור מהירות כדי לעלות לכביש המהיר".

בדנמרק, עובדי המזון המהיר זכאיים להטבות שעמיתיהם האמריקאים יכולים רק לחלום עליהן. במסגרת ההסכם הקיבוצי שלהם, הן זכאים ל-5 שבועות של חופשה בתשלום, חופשות הורות ותכנית פנסיה. עובדים מקבלים תשלום על שעות נוספות לאחר 6 בערב ובימי ראשון. בניגוד למרבית עובדי המזון המהיר בארה"ב, הדנים מקבלים את סידור העבודה שלהם 4 שבועות מראש, ולא ניתן לשלוח עובדים הביתה ללא תשלום רק כי יש האטה בפעילות.

בהתחשב בהטבות, אלופסון אמר כי הוא מקווה להמשיך בקריירה בחברה, ולטפס עד למנהל סניף. אף שהתעשייה אינה צוברת נתונים על שימור עובדים, HMSHost דנמרק, המנהלת את פעילות המזון המהיר בנמל התעופה של קופנהגן, מעריכה כי 70% מהעובדים בסניפי ברגר קינג וסטארבקס שם נשארים יותר משנה. לעומת זאת, מחקר פנימי שהתבצע לפני כמה שנים במקדונלד'ס העלה כי עובדי החברה בארה"ב נשארים בממוצע 8 חודשים. איגוד המסעדנות הלאומי אומר כי עובדי המזון המהיר בארה"ב נשארים 20 חודשים בממוצע בעבודתם.

החוק הדני אינו דורש מחברות מזון מהיר או מזכייניותיהם לעמוד בתנאי ההסכם בין האיגודים. אך הן עושות זאת, כיוון שבתמורה מתחייבים העובדים ואיגודי העובדים לא לשבות, להפגין או לעודד חרם. "המעסיקים זוכים בשקט", אומר פטר ליקה נילסון, האחראי על המשא ומתן עם מקדונלד'ס מטעם איגוד 3F.

מקדונלד'ס למדה זאת בדרך הקשה. כשהיא הגיעה לדנמרק בשנות ה-80', היא סירבה להצטרף לאיגוד המעסיקים או לאמץ הסכמי שכר קיבוציים. אחרי כמעט שנה של הפגנות רועשות בהובלת האיגודים, מקדונלד'ס נכנעה.

בראיונות, עובדים דניים של מקדונלד'ס, ברגר קינג וסטארבקס אמרו כי אף שבדנמרק יוקר המחיה הוא מהגבוהים בעולם – כ-30% יותר מבארה"ב – שכר של 20 דולר לשעה הוא מספיק למחייה.

נכון, ביג מק עולה בדנמרק יותר – 5.6 דולרים לעומת 4.8 דולרים בארה"ב. אך זה מחיר שהדנים מוכנים לשלם. "אנחנו מוכנים לקבל שההמבורגר יקר, אך אנחנו יודעים גם שתנאי העבודה והשכר הוגנים כשאנחנו אוכלים אותו", אומר סורן קאי אנדרסן, פרופ' באוניברסיטת קופנהגן המתמחה בנושאי עבודה.

כשמודדים את שכרם בביג מקים, עובדי מקדונלד'ס בדנמרק משתכרים שווה ערך ל-3.4 ביג מקים לשעה, לעומת עמיתים האמריקאיים, המשתכרים 1.8 ביג מקים לשעה, לפי מחקר של אורלי אשנפלטר, מרצה לכלכלה בפרינסטון, וסטפן יוראידה, מרצה לכלכלה באוניברסיטת צ'רלס בפראג.

המסעדות בדנמרק רווחיות פחות. כשהשכר בארה"ב כל כך הרבה יותר נמוך בארה"ב מאשר בדנמרק, ומחיר ההמבורגרים דומה, אומר אשנפלטר, "מקדונלד'ס בארה"ב חייבת להיות רווחית יותר". זה אולי מסביר מדוע ישנם 16 סניפי מקדונלד'ס על כל מיליון תושבים בדנמרק, לעומת 45 בארה"ב, לדברי יוראידה.

מקדונלד'ס סירבה לפרט נתונים פיננסיים עבור סניפיה, אך בהצהרה נפרדת אמרה כי מבנה העלויות במדינות בהן היא פועלת שונה בתכלית". החברה הוסיפה כי היא וזכייניותיה "תומכות בתשלום שכר הוגן לעובדים מוערכים, בהתאם למחירי השוק התחרותיים".

ענף המסעדנות בארה"ב צופה שלל צרות אם השכר יזנק לכיוון הרמה בדנמרק.שכר של 15 דולר לשעה "יגביל את הזדמנויות התעסוקה", כיוון שמסעדות מזון מהיר יהססו לגייס עובדים, לדברי סוקט דה-פייפ, סגן נשיא באיגוד המסעדות הארצי. "העלאת השכר ההתחלתי יותר מכפליים תגביר באופן משמעותי את העלויות במגזר המתקיים על שולי רווח צרים ביותר".

לדברי מרטין דרשר, מנכ"ל HMSHost דנמרק, השכר הגבוה בדנמרק מקשה על שמירה על רווחיות במסעדותיו, משימה כמעט בלתי אפשרית. "עלינו להודות שיקר יותר לתפעל את זה", אומר דרשר. "אך עדיין אפשר להרוויח מכך – ומקדונלד'ס כנראה מרוויחה, אחרת היא לא הייתה נשארת בדנמרק".

דרשר ציין בגאווה כי עובד במשרה מלאה בברגר קינג משתכר מספיק למחייתו. "החברה אינה מרוויחה באותה מידה, אך הרווח מתחלק בצורה אחרת", אמר. "אנחנו לא רוצים שיהיה הבדל גדול בין העשירים ביותר לעניים ביותר, כיוון שאז האנשים העניים יהיו ממש עניים", הוסיף דרשר. "אנחנו לא רוצים אנשים שחיים ברחוב. אם זה יקרה, נראה בחברה שלנו כשלון".