מלחמת חמשת השקלים במרכז ירושלים

מלחמת חמשת השקלים במרכז ירושלים

מרכז העיר חווה בתקופה האחרונה מהפכה חברתית. נכון, הארנונה עדיין גבוהה, מחירי השכירות אינם רחוקים מאלה של תל אביב, וגם מסעדות הגורמה לא מתקרבות למצב של להיות שוות לכל כיס. אך לפחות בתחום אחד ספציפי – כוס הקפה שלכם – נדמה שירושלים זולה מתמיד. מאז תחילת 2014, ללא אוהלי מחאה, שלטים מתוחכמים או הפגנות המוניות, נפתחו במשולש של מדרחוב בן יהודה־יפו־קינג ג'ורג' שמונה סניפים של רשתות בתי קפה המציעות תפריט אחיד בחמישה שקלים – החל מכוס קפה פשוטה ועד עוגת גבינה עם נגיעות של פסיפלורה ואוכמניות.


רשתות הקפה הוותיקות הפועלות במרכז העיר ללא ספק עוקבות בדאגה אחר השכן החדש עם מחירי הרצפה. החנויות הצמודות לרשתות החמישה שקלים חוששות במיוחד: הן נאלצו להוריד את המחיר של מוצרים פופולאריים כמו קפה ומיצים סחוטים לסכום זהה.


"אחלה כסף"


מהפכת הקפה הזול נחתה בירושלים ב־19 בינואר, כשרשת 'קופיז' השיקה את הסניף הראשון שלה במדרחוב. מאז פתחה הרשת ארבעה סניפים נוספים


בעיר – שלושה במרכז ואחד בגבעת שאול. "אני מאמין שככל שתהיה פחות תאב בצע תרוויח יותר", מצהיר השבוע משה מזרחי, בעלים שותף ברשת 'קופיז' הירושלמית. "עד לפני שנה סניף מוצלח של בית קפה ותיק במרכז העיר היה עושה 120-100 אלף שקל. היום עושים אולי רבע מזה. אני אולי לא מרוויח מאה אלף אבל עדיין עושה אחלה כסף. הלקוחות יודעים שכדי שנתמודד מול בתי הקפה היקרים הם צריכים לבוא אלינו, ואנחנו מצדנו מחויבים לתת להם את המוצרים האיכותיים ביותר שאפשר".


קופיז היתה אמנם הראשונה להביא את בשורת הקפה הזול לירושלים, אך הוגה הרעיון ומי שפתח את סניף ה'קפה ב־5 שקלים' הראשון בישראל הוא אבי כץ, בעלי רשת קופיקס. "אין תקרה ליכולת צריכה בחמישה שקלים", מסביר כץ את ההיגיון הכלכלי מאחורי המיזם שלו. "אדם שפעם נאלץ לשתות כוס קפה בודדת ב־15 שקל ישתה עכשיו שלושה בחמישה. אמא שהיתה צריכה להקדיש זמן כדי להכין כריך לילד יכולה כעת להרשות לעצמה לקנות לו אחד באותה עלות. אנחנו מדברים פה על פוטנציאל צמיחה בלתי מוגבל".


כץ מציג בפנינו מסמך שהכין עוד ב־2002, שבו מפורטת התוכנית העסקית של קופיקס, שבזמנו נקראה 'קפה בדולר'. יותר מעשור חלף מאז העלה כץ את תוכניתו על הכתב ועד שנחנך באוקטובר האחרון סניף הקופיקס הראשון, ברחוב אבן־גבירול בתל אביב. כץ התכוון להרחיב במהרה את פעילותו גם לעיר הקודש, אך אז נקלע לוויכוח עם שני אנשי עסקים ירושלמים שהיו אמורים (לטענתם) לנהל את הסניף הראשון של קופיקס בעיר – משה מזרחי ואבי אמסלם. השניים היו משוכנעים כי יקבלו זיכיון על הסניף הירושלמי מיד עם פתיחתו – סיכום שלטענת כץ לא היה ולא נברא. "אמרתי להם מלכתחילה שנריץ את הסניף חצי שנה, נראה מה המחזורים, נאמוד רווחים ואז נרכיב נוסחה מנצחת. אבל להם לא היתה סבלנות".


מזרחי, מנגד, אומר כי בתחילה כץ הבטיח להם זיכיון על הסניף אך בהמשך התחרט. "הוא הבין שיש בזה המון כסף והחליט שהוא רוצה הכל לעצמו", הוא טוען. "החלטנו לעזוב ולהתחיל בדרך משלנו". מזרחי ואמסלם צירפו לשורותיהם את לילך ארזי, שניהלה את אחד מסניפי קופיקס בתל אביב, וכך נולד הסניף הראשון של 'קופיז'.


"הם בסך הכל חקיינים, לדעתי לא מוצלחים, של קופיקס", טוען כץ. "החל מהדמיון בשם, דרך עיצוב הקרון ועד העובדה שהם עברו אצלי חפיפה ורכשו את כל הידע שיש להם. ברור שיש פה חיקוי של כמעט אחד לאחד, חוץ מזה שהשלט שלהם עם רקע אדום ובקופיקס הוא שחור. אבל אני מאלה שבמקום לנקוט אמצעים משפטיים מעדיף לפתוח שמפניה בכל פעם שמישהו מחקה אותי. נתתי לעצמי ולעם ישראל מתנת יום הולדת בדמות קופיקס, ואם עוד מעט יהיו בארץ 200 סניפים של קפה זול אהיה שמח, ואם מאה מהם אפילו יהיו שלי, אשמח אף יותר". מזרחי, אגב, מגחך למשמע טענותיו של כץ, ואומר כי "לאף אחד אין בעלות על ההטיות השונות של המילה 'קפה'".


מלחמת הגרסאות בין כץ לבעלי ה'קופיז' בפרשת הזכיינות מזרימה אמנם לא מעט דם רע לתעשיית הקפה בחמישה שקלים בעיר, אך גם מזינה תחרות פראית שמיטיבה עם כולנו. "בכל יום באים אלינו בין 1,300 ל־1,500 לקוחות", מצהיר מזרחי, בעלי הקופיז. "בחודש בודד נכנסים אלינו יותר אנשים מאשר בקניונים מסוימים בארץ".


איך עובדת השיטה שמאפשרת לכם למכור בזול?


מזרחי: "ישבנו עם ספק גדול מאוד, שעובד עם רשת קפה מאוד ותיקה וגדולה בארץ. בהתחלה הוא אמר לי שאין על מה לדבר כי הוא לא עובד במחירים שאני מתכוון למכור בהם. הוא הסביר לי שבחישוב מע"מ אני מפסיד כסף. לא ויתרנו ולבסוף נוצר בינינו קליק. הוא אמר שילך איתנו וימכור לנו בחצי מחיר רק אם נקנה ממנו הרבה יותר מאחרים ואם נתחייב שבתוך שנה נפתח לפחות 20 סניפים, שכמובן כולם יקנו ממנו. בינתיים אנחנו עומדים במילה שלנו. אם בית קפה רגיל קונה ממנו נניח 30 ארגזי אבקה של אייס קפה, אנחנו נקנה ממנו 60. לגבי הסניפים, עד סוף השנה נגיע ליעד של 20, עם סניפים בתל אביב, ראשון לציון, אשקלון ומקומות נוספים".


 מה המוצר הכי ייחודי שלכם?


"בקיץ הלקוחות הכי אוהבים אייס קפה, אבל כל הזמן שאלו אותנו למה אין גם אייס לייט. אז החלטנו להרים את הכפפה, ולמרות שזה הרבה יותר יקר לנו הצבנו גם מכונה של אייס קפה לייט נטול סוכר. בבית קפה ותיק מוכרים אייס כזה ב־14 שקל, אבל אצלנו זה נשאר על חמישה שקלים. 


 "הרווחיות מהלייט אמנם שואפת לאפס אבל רצינו להיות מיוחדים ולהראות שאנחנו קשובים ללקוחות". לפני כמה ימים החלה הרשת למכור גם בירה.


כץ, שסניף הקופיקס שפתח ברחוב לונץ באפריל האחרון כולל בר עם משקאות אלכוהוליים זולים, מצייר גם הוא מציאות עסקית ורודה. "יש לנו 22 סניפי קופיקס ברחבי הארץ וירושלים היא בחמישייה המובילה", הוא אומר. "הירושלמים יודעים לומר תודה כשמאפשרים להם לקנות מוצרים איכותיים, ובזול, לעומת התל אביבים שמתנהגים כאילו הכל מגיע להם".


מה הערך המוסף בסניף הירושלמי?


"המיוחד בירושלים הוא ריכוז אזורי העסקים ומקומות הבילוי במרכז העיר. זו הסיבה שהחלטנו להסב את הסניף לבר משקאות. בנוסף, גם יש לנו תפריט עשיר של ארטיקים וגלידות נסטלה, כולל גומיגם לילדים, הכל כמובן בחמישה שקלים בלבד".


השחקן החדש


קופיז וקופיקס מתכוננים לפתוח בחודשים הקרובים סניפים נוספים בירושלים, בין השאר גם באזור המושבה הגרמנית, אך בינתיים הצטרף שחקן חדש לזירה – ה'קופי פייב'. חזי אגרונוב, ירושלמי מנחלאות, וחברו נדב תמם זיהו את הסצנה השוקקת של הקפה בחמישה שקלים בעיר ופתחו סניף ראשון של קופי פייב ברחוב יפו, שאליו יצטרף בימים הקרובים גם סניף בבן־יהודה. אגרונוב, בדומה לקולגות מזרחי וכץ, לא ניחן בצניעות יתרה. "אני המרצדס של בתי הקפה", אומר השותף הירושלמי בקופי פייב, שמספר על מבצע השקה מיוחד לסניף הרשת החדש במדרחוב. "בשבוע הבא כל המוצרים שלנו יימכרו בארבעה שקלים בלבד, במקום בחמישה. יש לנו שלושים סוגי עוגות ייחודיים, כולל שמונה סוגי שוקולד וחמישה סוגי גבינה, הכל בייצור עצמי ממפעל שאנחנו עובדים עמו בבלעדיות".


מה המוצר הכי נמכר אצלכם?


"מיצים של גזר ותפוזים. אנשים אוהבים את הקטע הטבעי".


ביררתם גם לגבי הקמת סניף במרכזים מסחריים, כמו קניון מלחה, הסינמה סיטי או הארנה?


"הייתי שמח, אבל לצערי מנסים להשאיר את המהפכה רק ברחוב. בעלי הקניונים מפחדים שכולם יבואו אלינו ואז רשתות הקפה הוותיקות והיקרות יתרוקנו מלקוחות, ינטשו את המקום וישאירו אותם עם שטחי מסחר ריקים".


המציאות המרגיזה שמתאר אגרונוב מוכרת היטב גם לבעלי הקופיז והקופיקס. "ישבתי בשבוע שעבר עם אחד האנשים החזקים בקניון בתלפיות", מספר מזרחי, "והוא אמר לי שאם אני פותח אצלו אני מרסק את כל בתי הקפה האחרים ובסופו של דבר הוא יפסיד מזה כסף. מדובר במונופול של הוותיקים. במדרחוב פגענו בארומה, הלל, רולדין, נאמן וכל היתר, אבל הפגיעה היתה באמצעות סיוע לאחרים. הנגשנו ללקוחות בעלי אמצעים דלים מוצרים שעד היום הם לא היו יכולים להרשות לעצמם".


כץ משוכנע כי הניסיון המלאכותי לכפות על צרכני הקניונים תשלום מופקע על כוס קפה ייכשל גם הוא. "כבר פרצנו את הסכר, עם סניף ראשון בקניון הזהב בראשון לציון", אומר בעלי הקופיקס. "התורים שם לא מפסיקים לרגע. קח את קניון מלחה, שם יש כ־500 עובדים שמרוויחים שכר מינימום. כל אחד מהם אוכל ושותה לפחות פעמיים ביום, וכרגע הם צריכים לשלם הרבה יותר כי אין להם אלטרנטיבות. גם בבית החולים הדסה חושבים שהם יכולים להמשיך למכור במרכז המסחרי שלהם קפה ב־15 שקל, והמצב יישאר כמו שהוא".


 אז אתה בעצם חוזה את סופן של רשתות בתי הקפה הוותיקות?


"ממש לא. העולם מתחלק לשני סוגים – אלו שמוכרים הרבה, ובזול, ואלו שמוכרים מעט, וביוקר. יש בודדים שזוכים ומוכרים הרבה, וביוקר, והופכים לעשירים. כשארומה החלה היה פער גדול והגיוני בין ישיבה בבית קפה לבין קפה לקחת.


"בשנים האחרונות הרשתות שחקו את הפער בין לקיחה לישיבה במקום ולזה קוראים עושק הציבור. עכשיו מה שיקרה זה שסדרי עולם ישובו להיות כבעבר. הרשתות ירחיבו את תפריט הישיבה וישבחו את המוצרים שלהן כדי שלאנשים יהיה שווה לשלם יותר, ואנחנו נמכור בזול מוצרים איכותיים למי שרוצה רק לקנות ולקחת. מצחיק שעדיין יש אנשים שלא מבינים שאם תסגור את הדלת למהפכה היא לא תוותר אלא תלך מסביב ותחדור אליך דרך החלון".


 


מתעניין/ת בפגישת יעוץ? לחץ/י כאן